📌ראש השנה - יום של עצבות או שמחה?

מסופר על רבי אהרון מקרלין זי"ע, שביום ראש השנה ירד לפני התיבה, וכאשר אמר את המילה "המלך" – הוא פשוט התעלף. שאלו אותו אחר כך מה קרה, והוא ענה שבאמצע התפילה נזכר ברבן יוחנן בן זכאי, שאמר למצביא הרומאי אספסיאנוס "שלום עליך המלך". המצביא ענה לו שהוא חייב מיתה פעמיים על שמרד במלך כיוון שהוא עצמו רק שר, ושגם אם הוא מלך, למה הוא לא בא אליו עד עכשיו?. זה הכה ברב: אם הקב"ה הוא המלך שלנו, איפה היינו כל השנה ומה נזכרנו רק עכשיו לבוא אליו?!.

אין אדם יהודי שקול השופר לא מגיע לאזניו ויש בתוכו איזה רעד, התעוררות ופחד. "מי לא יירא מיום דין הנורא"

מצד שני הבה נראה מה קרה לעם ישראל בראש השנה בימי עזרא ונחמיה:

"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם." - נחמיה פרק ח', י'

רגע למה שלא יבכו? הם היו רחוקים מתורה בגלות, יום ראש השנה יום של פחד ודין ברור שיבכו! גם בהלכה כותב הרמב"ם שראש השנה ויום הכיפורים הם "יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה וָפַחַד לֹא יְמֵי שִׂמְחָה יְתֵרָה". גם רבינו יונה כותב שצריך להיות "חרד וירא מאימת הדין".

פירושים רבים נאמרו ליישוב הסתירות וגילוי היחס הנכון ליום ראש השנהנלך כעת בדרכו של ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע. ר' צדוק מסביר שבעצם, הקדוש ברוך הוא, אבא שלנו ולמרות שהיינו רחוקים ממנו וזו התחושה שלנו ביום ראש השנה. כמה הפער גדול, כמה פספסנו את קרבת אלוקים. ויש רגע של התעוררות ויראה, כמה אני רחוק ממה שאני רוצה להיות באמת. באותו הרגע בדיוק צריך להיזהר! מתוך זה על תתעצב! תהיה שמח! תהיה שמח כי גם הקב"ה בעצמו שמח בך על כך שאתה שב בתשובה, שאתה רוצה את קרבתו, שאתה רוצה שהוא יהיה המלך שלנו!

"וזה שאמר להם ואל תעצבו שלא יביא היראה והפחד לידי עצבות כי חדות ה' הוא מעוזכם כי זה שה' יתברך שמח מהיראה של ישראל וקבלת מלכותו עליהם הוא מעוזכם שעל ידי כך יכניס שמחה אף בלבבכם" — (פרי צדיק, דברים לראש השנה)

נסיים בסיפור מופלא, או נכון יותר, משל של החתם סופר. חולה שלא יודע שהוא חולה – אין לו רפואה. אבל ברגע שהאדם מתעורר לקדושה ומרגיש זעקה פנימית וצער על הריחוק שלו מה', הצער הזה הוא תחילת הרפואה, ומתוכו נולדת שמחה עצומה של תיקון. זו השליחות שלנו, וזה מרומז בתקיעות: מתחילים בתקיעה של שמחה, עוברים דרך שברים ותרועה של גניחה ומלחמה על הריחוק, ומסיימים שוב בתקיעה של שמחה.

אז בפעם הבאה שאת או אתה מגיעים לראש השנה, תזכרו את הייעוד של היום הזה. אבא שלנו יושב על כסא רחמים! יש פה תקיפות ויראה, אבל אסור שהיראה תילקח לעצבות. תחזרו הביתה אל הבורא מתוך ביטחון, תאכלו משמנים, תשתו מתוק, ותדעו שעצם הרצון והצער על הריחוק – הם הרפואה שלכם והם חדוות ה' שתיתן לכם כוח לכל השנה!