📌פנחס הוא אליהו מה זה אומר אלינו?

הבטחת הקב"ה לפנחס הייתה 'ברית כהונת עולם' כמו שראינו בפרשת השבוע, חז"ל חושפים בפנינו סוד שפנחס לא רק שקיבל כהונה והגנה, אלא הוא זכה לחיי נצח והפך לדמות שאנו מחכים לה בכל דור: אליהו הנביא!

כך כותב הילקוט שמעוני:

"פנחס זה אליהו. אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים'."

בתרגום יונתן מוסיף תיאור מרהיב לשכר זה:

"הריני כורת עמו בריתי שלום ואעשנו מלאך קיים ויחיה לעד לבשר הגאולה באחרית הימים."

וכך באמת מצינו, שאליהו מקנא לה' בדיוק באותה מטבע של פנחס, כאשר הוא אומר בספר מלכים:

"קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות, כי עזבו בריתך בני ישראל." - מלכים ב ב

אם כן היכן היה פנחס כל השנים איך לא שמענו עליו? יותר מזה לפי התנ"ך פנחס האריך ימים וחיה כ-400 שנה. אולם, אז מדוע לא ראו אותו מכהן בתקופת השופטים והכהנים?

הרלב"ג עונה על כך:

"ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם כשישאהו רוח ה' אל מקום רחוק, כך היה העניין בפנחס. ולזאת הסיבה לא שימש בכהונה גדולה כל ימיו." - רלב"ג שופטים ו,ח

אדם או מלאך? הניצחון על המוות כאשר אנו מבינים שפנחס הוא אליהו שעלה השמימה בסערה, נשאלת השאלה: האם אליהו הוא אדם בשר ודם או מלאך? מצד אחד, הגמרא במסכת בבא מציעא (קיד, א) מספרת על רבה בר אבוה שפגש את אליהו עומד בבית קברות של גויים, ושאל אותו כיצד הוא, כהן, נטמא בבית קברות:

"אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים. אמר ליה לאו כהן הוא מר? ומאי טעמא קאי בבית הקברות? אמר אליהו: לא למדת טהרות?! דתניא ר"ש בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין." - גמרא בבא מציעא קיד' עמוד א'

מהסיפור משמע שהוא אדם שכפוף להלכות טומאה וטהרה. כיצד זה מסתדר עם עלייתו לשמיים? החתם סופר מסביר את הפלא הזה:

"כשעלה אליהו בסערה השמימה, נשמתו עלתה למעלה, אבל גופו נשאר בגובה עשרה טפחים, ולכן לפעמים יורדת נשמתו לבד, ואילו לעתיד תתלבש בגוף ויתגלה כבשר ודם... וכך נגלה לרבה בבית הקברות." - חתם סופר חלק ו ליקוטים סימן צח

איך אליהו זכה לעלות עם הגוף לשמיים ולהכניס גוף גשמי לגן עדן הרוחני? כדי להבין זאת, עלינו להבין מדוע נגזר מוות על האדם מראש. אם לא היינו אוכלים מעץ הדעת, היינו חיים לעולם. חטא עץ הדעת הכניס אל תוך האנושות מעין "וירוס". לפני החטא, הגוף והנפש היו מאוחדים למטרה אחת: לשרת את הקב"ה. אך מאז החטא, נולדה מציאות חדשה של "אני". הגוף התחיל לרצות דברים לעצמו, נוצרה בו ישות ועצמאות. הפער הזה – בין מה שהגוף רוצה לבין הרצון לעבוד את ה' – הוא שיצר את הבושה והוא שהביא את המוות.

אליהו הנביא הצליח לתקן את החטא הזה. הוא הצליח לייצר גוף קדוש לחלוטין. הוא זיכך את גופו עד שהפסיק לרצות אנוכיות, ולא השאיר מקום ל"אני" משלו. כל מהותו הייתה דבקות מוחלטת בה'. על ידי שביטל את הישות העצמית של הגוף, הוא ניצח את סיבת המוות והצליח להעלות את גופו השמיימה.

על ההבדל בין משה לאליהו, מובא בלקוטי שיחות של הרבי מלובביץ:

"ישנו חילוק מהותי בין משה ואליהו, שאף שכשנולד משה התמלא הבית אורה, אבל הגילוי לא חדר בתוך הגוף הגשמי. ולכן גופו טעון קבורה. אמנם אליהו פעל זיכוך בגופו הגשמי, עד שעלה בסערה השמימה עם גופו." - ליקוטי שיחות ב/610

תפקידו של אליהו: לפתור קושיות ולהציל נפשות

לאליהו יש תפקיד מכריע גם בעתיד לבוא. רבי נתן שפירא חושף בספר הגלגולים למה זכה אליהו להיות זה שיפסוק הלכות:

"אליהו התשבי יפרש קושיות לעתיד, ואז יעשה שלום בין החכמים... וזה זכה אליהו בשביל שאמר למשה, 'לא לימדתני רבינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו?!' ומאחר שהיה מזכיר ההלכה לרבו, לכן יזכה לעתיד להיות לפה למשה ולפרש כל התורה." - ספר הגלגולים להאריז"ל פרק נב

אבל אליהו לא רק מפרש הלכות, הוא נמצא איתנו תמיד ומופיע ברגעים קריטיים כדי להציל יהודים. כך מסופר על ר' נתן ווגל, אדם עשיר ומחזיק תורה ידוע. בימי השואה הוא הושאר בפרנקפורט, ומדי פעם היה נוסע באופניו לחפש דרך מילוט. כשהגיעה האונייה האחרונה שנסעה לארה"ב, אנשים נלחמו על כרטיסים שעלו הון תועפות. לפתע הופיע אדם מסתורי שאמר לו: "לך תביא את אחותך". כשהגיע עם אחותו, אותו אדם פשוט הרים אותם בידיו לתוך הספינה, ללא כרטיס, ונעלם כלא היה. ר' נתן ווגל העיד כל חייו: "זה היה אליהו הנביא שהציל אותי".

יהודי שואל את עצמו איך אוכל לפגוש את אותו אליהו, להחיש את הגאולה. סיפור חסידי מבריק מספר רבי נתן שפירא: מסופר על חסיד אחד ששאל את רבו כיצד יזכה לגילוי אליהו. אמר לו הרב: "תלמד 1,000 לילות ברצף מבלי להירדם שניה אחת". החסיד לקח את המשימה במסירות נפש, ובלילה ה-1,000 ציפה בכיליון עיניים. פתאום, בקור המקפיא של פולין, נשמעת דפיקה בדלת. בפתח עמד עני שביקש מעט אוכל ושתייה. החסיד, שלא רצה להסיר את עיניו מהספר כדי לא לפספס את אליהו, החליט לוותר על החסד והתעלם מ"הנודניק" שבדלת. הבוקר הגיע, ואליהו לא הופיע. החסיד רץ לרבו בבכי: "הרב, למדתי אלף לילות והוא לא בא!". אמר לו הרב: "הוא כן בא. העני שדפק בדלת – הוא היה אליהו הנביא. אמנם לא ראית אותו, אבל למדת תובנה לחיים: כדי לראות את אליהו הנביא, צריך לפתוח ליהודי דלת".