📌על מי אתה מתלונן? - סוד המראה של התלונות.

פרשת בהעלותך פותחת רצף מורכב של תלונות במדבר. עם ישראל מתלונן על האוכל, משה מתרעם על כובד המשא, מרים ואהרן מדברים במשה, ובהמשך נחשפות תלונות המרגלים ועדת קרח. התורה מתארת תגובה אלוקית קשה בחלק מהמקרים כגון בחטא המתאוננים:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה'".

מצד שני יש מקומות שעם ישראל מתלונן לאורך מסעו במדבר והקב"ה מגיב בצורה מאוד רגועה, ודואג להם ואין שום כעס. דוגמאות לכך ניתן למצוא בצמא שהיה לעם ישראל במרה (שמות פרק ט"ו פ"ס כג' -כה'), בבקשת עם ישראל לאוכל במן והקב"ה נענה להם (שמות פרק ט"ז פ"ס א'-ז').

דבר זה השאיר אותי בתמיהה גדולה, מתי הקב"ה כועס על התלונות ומעניש את עמ"י ומתי הוא דווקא מקבל את התלונות?

בפרשת בהעלותך על חטא התמאוננים מדייק הספורנו בלשון הפסוק ומסביר שהתורה בכוונה לא פירטה על מה בדיוק הם התלוננו:

"לא היתה אצלם שום סבה ראויה לזה שיתאוננו, אבל היו מתאוננים בדבריהם לנסות... מתאונן – זה מלשון תואנה".

כלומר, התלונה לא נבעה ממחסור אמיתי, אלא מצורך מִידּוֹתִי פנימי לחפש אשמים. כאשר אדם אינו מרוצה מעצמו, הוא מחפש תואנות כלפי חוץ. בפסיכולוגיה זה נקרא 'השלכה' Projection. כשעם ישראל היה באמת חסר במים, אז הקב"ה נתן פיתרון כי זה באמת נכון והוא רואה את הקושי, כשלא ידעו מה יאכלו אמר ה' בבקשה קחו את המן.** אבל כשתמלוננים סתם?! זה לא מקובל.**

הרא"ש בספרו 'ארחות חיים' מגדיר את הטבע האנושי הזה באופן ברור:

"דרך הבריות להעלים הטובות ולגלות הרעות".

הקיטור והתלונה נובעים לעיתים קרובות מחוסר נכונות לקחת אחריות על המצב שלנו. קל יותר להאשים את בן הזוג, את הבוס או את המציאות, מאשר להישיר מבט פנימה. יש סיפור חסידי על בעל התניא שהיה חולה ובמצב לא פשוט בנו ה'צמח צדק' ישב והתפלל בבכי ובשברון לב עליו. כשבעל התניא ראה את זה הוא העיר לו על כך שאין מתפללים בצורה כזו. וכך מביא הצמח צדק בעצמו מדברי המגיד ממעזרטיש:

ופירש המגיד: 'כפי המידה שהאדם מראה מלמטה, כך מראים לו מלמעלה' [המילה "כמראה" היא כמו "מַרְאָה" (mirror)] ואותם פנים שמראה האדם כלפי מעלה, כך ניבט עליו בחזרה - אגרות קודש הצמח צדק שכד

במכתב חריף של הרבי מלובביץ' לאדם שהתלונן שחייו רעים והוא "לא ראה טוב מימיו", משיב לו הרבי שכידוע היה ללא ילדים בתקיפות:

"כנראה שאינו מרגיש הסתירה במכתבו עצמו: איש אשר בורא עולם הזמין לו בת גילו וברכם בילדים שיחיו לאורך ימים יאמר שלא ראה טוב מימיו?! הרי הוא כפוי טובה במידה מבהילה... ואפשר זהו טעם חלישות הבריאות והעדר הרחבה בפרנסה, כיון שאינו מכיר בברכת ה'".

החומרה של העונש במדבר נבעה מכך שבני ישראל מחקו את הטוב המוחלט שנעשה עימם. הם העלו זיכרונות מדומיינים על מצרים, ובכך הפכו לכפויי טובה. העולם והנהגת ה' אלינו הם השתקפות של הגישה שלנו. כשאתה מתנהג בעין טובה, המציאות מחזירה לך פנים שוחקות.

סיפור מודרני ממחיש זאת דרך דבריו של רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, על משפחתו של החייל הנעדר זכריה באומל המנוח. במשך שנים חשה המשפחה שראש הממשלה אינו פועל מספיק. בשלב מסוים, הם קיבלו החלטה מודעת לשנות את החשיבה והדיבור לחיוביים – "להבין מה זה עין טובה ודיבור טוב". השינוי התודעתי הזה חולל פלאים. בפגישה מדינית עם נשיא רוסיה פוטין, לאחר שישראל סייעה לרוסים למנוע פיגוע גדול, הציע פוטין לגמול טובה. לנתניהו הייתה רשימה מוכנה של 50 יעדים אסטרטגיים ששמו של באומל כלל לא הופיע בה. אך באותו רגע, בעיצומה של השיחה בניהם, עלה פתאום במוחו השם 'באומל'. נתניהו אמר לעצמו "זה כנראה משמיים", העלה את הנושא בפני פוטין, והשאר היסטוריה והחזירו את עצמותיו חזרה לקבר ישראל. העין הטובה של המשפחה מלמטה שינתה את ההשתקפות מלמעלה.

איך עושים זאת נכון? היסוד הגדול של מצוות התפילה מלמד אותנו את הסדר הנכון: קודם כל מודים על העבר, ורק אז מבקשים על העתיד. כשמתחילים במילים טובות ובהכרת הטוב, מוציאים את האומללות מהחדר ומאפשרים לברכה האלוקית להשתקף אלינו בחזרה.