📌ספירה, סיפור וספיר - שלושה מישורים של עבודה בספירת העומר

"בתורה כתוב:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה." (ויקרא כג', טו')

לכאורה ספירה פשוטה, טכנית, וברורה. סופרים ימים ולבסוף יש חג. אבל בספר הכתב והקבלה הוא מבאר עניין עמוק:

"לא תקפידו על כמות מספרם בלבד אבל תדקדקו ביותר על איכות כל פרט ופרט מהמשך זמן זה, שלא יאבד אחד מהם בחסרון שלמות הנפשי" — הכתב והקבלה, ויקרא כ"ו

ויש עוד שורה שם: הוא מחבר את המילה "וספרתם" ל-"אבן ספיר" — אבן יקרה, זכה, מאירה. הספירה היא לא רק מנייה. היא זיכוך. על פי תורת הסוד, וכ"כ הרמב"ן ימים אלו של ספירת העומר הם ימים של תיקון המידות. בימים אלו עם ישראל התכוננו למתן תורה לאחר יציאתם ממצרים, מעם של עבדים הנתון במט' שערי טומאה הם צריכים להתחיל להיות עם ה' וזה מצריך עבודה. לכן ימים אלו היו ימים של שמחה בהם עם ישראל התכונן למתן תורה בחג השבועות בשביל להיות כלים ראויים לקבלת התורה. כל הימים הללו מפסח ועד שבועות קשורים כמו חג אחד ארוך וזה לשונו של הרמב"ן:

"וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם… ומנה ממנו תשעה וארבעים יום, שבעה שבועות, כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג. והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן." (רמב"ן ויקרא כג')

מתוך דברים אלו אני רוצה להציע שלושה מישורים לימים האלה: הראשון: מספר. עבודה יומיומית, עקבית, מדידה. כל יום עושים עוד קצת. אין הצלחה גדולה ללא הצלחות קטנות שנבנות אחת על השנייה. השני : סיפור. האריז"ל אומר שיצאנו ממצרים כשהיינו משוקעים במ"ט שערי טומאה ועדיין הקב"ה הגביה אותנו. אם הוא האמין בנו אז, אתה יכול להאמין בעצמך עכשיו. אתה לא כבול לסיפור הישן. אפשר לכתוב חדש. השליש: ספיר. אתה עצמך אבן יקרה. עם המגרעות, עם הכישלונות, עם מה שעוד לא הצלחת. לא צריך לטפל כל הזמן בחסרון של האחר — תשים את האנרגיה על הזיכוך שלך. משל יפה מספר לנו המגיד מדובנא שמחדד את רעיון זה. מעשה במלך אחד שהיה לו יהלום נדיר ומושלם, הגדול והיפה ביותר בעולם. המלך היה גאה מאוד ביהלום הזה ושמר עליו מכל משמר. יום אחד, בשל טעות מצערת, נפל היהלום וקיבל שריטה עמוקה ממש במרכזו. המלך היה שבור לב. הוא קרא לכל מומחי היהלומים הגדולים ביותר בממלכה ושאל אותם: "האם תוכלו להסיר את השריטה ולהחזיר ליהלום את תפארתו?" המומחים בדקו את האבן היקרה ואמרו בייאוש: "אדוננו המלך, השריטה עמוקה מדי. אם ננסה לשייף אותה, נצטרך להוריד שכבה כל כך עבה מהיהלום עד שהוא יאבד את כל גודלו וערכו. אין מה לעשות, היהלום פגום לנצח". המלך עמד להתייאש, עד שהגיע אליו אומן יהלומים זקן וחכם. הוא הסתכל על השריטה ואמר למלך בחיוך: "אדוני המלך, אני לא רק אעלים את השריטה, אני אהפוך את היהלום ליפה ויקר הרבה יותר ממה שהיה קודם!" המלך, מלא תקווה, נתן לו את האבן. כעבור מספר ימים חזר האומן. המלך נדהם: האומן לא ניסה למחוק את השריטה. במקום זאת, הוא השתמש בה כבסיס. הוא חקק סביב השריטה ורד יפהפה, והשריטה העמוקה והמכוערת הפכה להיות הגבעול המרשים של הפרח. היהלום הפך ליצירת אמנות ייחודית שאין שנייה לה בעולם. **ספירת העומר היא לא מנייה של ימים — היא בניית עצמך יום אחרי יום, כמו אבן שמתגלפת לאט לאט לתוך צורתה האמיתית עם אמונה בכתיבת סיפור חדש, בשינוי ובהבנה שאיינו מושלמים אלא משתלמים.

**