📌נגד כל הסיכויים: בלי יח"צ פנחס מסכים לאבד את הכל!

פרשת פנחס פותחת במעשה הקנאות של פנחס – הריגת זמרי, ומתוך כך הצלת עם ישראל מהמגפה. מתוך הדברים עולה השאלה: האם פנחס היה האיש המתאים והטבעי לבצע את הפעולה הזו? התשובה היא לכאורה שכן, עובדה שהקב"ה נתן לו את הכהונה כברית עולם. אך אולי דווקא הצורך להעניק לו את השכר הזה, מעיד שפנחס לא היה האדם שהיינו חושבים עליו בטבעיות שיבצע מעשה כזה.

בספר "כלי יקר" מובא שתיאורו של פנחס, כפי שעולה גם מדברי חז"ל, מראה לנו דמות שלכאורה לא הייתה אמורה לעסוק במעשה כזה משתי סיבות: הייחוס שלו: אלעזר אביו היה נשוי לאחת מבנות פוטיאל, כלומר לגיורת מדינית. המעמד שלו: מה לו להכניס את ראשו בעובי הקורה של מעשה כזה? אם הוא בא ממשפחה חשובה, שישב בצד וייתן לאנשים אחרים לעשות את המעשה.

וזה לשון הכלי יקר:

"הכל לרבותא נקט כי אע"פ שהיה בן אלעזר אשר לקח לו מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"ז והיה לו למנוע את עצמו ממעשה זה, פן יאמרו לו ליצני הדור בת יתרו מי התיר לאביך ואיך אתה מקנא על המדינית, וכן אבי אביך פיטם עגלים לע"ז ואיך אתה מקנא על הע"ז, והיה בן אהרן הכהן ויאמרו לו אבי אביך זה פיטם עגלים לע"ז, והוא עשה העגל ואע"פ כן לא היה מקפיד על כבודו. ורש"י פירש שהיו השבטים מבזין אותו כו' יכול להיות שזה כוונתו כי ע"י שהיו השבטים מבזין אותו, בא הכתוב ויחסו לומר ראה כי איש חסיד הוא. אע"פ שע"י שהוא בן אלעזר בן אהרן היה להם מקום לבזותו מכל מקום נכנס בעובי הקורה ולא היה חושש לכבודו."

בעצם, החידוש כאן הוא שלמרות שלפנחס לא הייתה שום סיבה שבעולם ללכת ולבצע את מעשה הקנאות – שהרי השבטים מבזים אותו, וליצני הדור יצחקו עליו עוד דורות איך הוא עושה מעשה כזה כשהוא בעצמו בן של מדינית וצאצא למפטם עגלים – הוא בכל זאת בחר לבצע את המעשה מתוך טהרת לב. זה בעצם מעיד שהיה לו הכל להפסיד, אבל הוא עשה את זה נטו לשם שמים!

מעבר לכך, קנאתו של פנחס לא הייתה קנאה שלילית של כעס, אלא קנאה למען עם ישראל. איך אנחנו יודעים זאת? בספר "מי השילוח" מובאים דברי הגמרא, שהמלאכים רצו לפגוע בפנחס על קנאתו בטענה: מי התיר לך לעשות מעשה כזה? וזה לשון מי השילוח:

"בקשו מלאכי השרת לדחפו כי אין אדם יכול לקנא ולנקום נקמת ה' לחברו רק באם יהיה הוא נקי במדה הזאת, ולזה העיד הש"י קנא בן קנאי וכו' הוא נקי וטהור במדה הזאת, התחילו השבטים מבזין אותו כי אמרו כי היה עושה זאת מחמת שנאתו לזמרי, והשיב הש"י בקנאו את קנאתי בתוכם, פירוש שקנאתו היתה מחמת גודל אהבתו לישראל וזה מרמז תיבת בתוכם."

כלומר, פנחס היה לכאורה הדמות הבעייתית ביותר למעשה הזה. הוא היה מעין "הכבשה השחורה" היחיד מבני אהרן שעוד לא היה כהן. סבא שלו, יתרו, היה מפטם עגלים לעבודה זרה. יכולים היו לבוא אליו בטענה: משפחתך עבדה עבודה זרה, אז באיזו זכות אתה בא להרוג על זה? מבחינת פנחס הכל היה נגדו במעשה הזה, מי בכלל יאמין לו שאכפת לו מכבוד שמיים?! ולכן הוא ידע שהוא לכאורה "יידפק" מהמעשה הזה, שיכניסו אותו לכלא או ייקחו אותו לבית משפט. אבל למרות זאת, הוא עושה את זה בלי היגיון ובלי שכל של רווח והפסד.

ובדיוק ברגע הזה, הקב"ה נותן לו את "בריתי שלום" אתה תהיה מלאך השלום. למה? כי פנחס היה מוכן לאבד את הכל לכבודו של בורא עולם ולהצלת עם ישראל.

בסופו של דבר, פנחס מלמד אותנו שיעור בטהרת הלב ובמסירות נפש: לפעמים דווקא מי שנראה הכי פחות מתאים, הוא זה שקופץ למים בשביל כולם. כשאדם מוכן לשים בצד את ה"מה יגידו", את החשבונות האישיים ואת ההיגיון של רווח והפסד – ופועל נטו מתוך אהבת ישראל ולשם שמיים – שום שיימינג או ביקורת בעולם לא יכולים לעצור אותו. הקב"ה ראה את הלב הנקי של פנחס, והוכיח לכולם שדווקא המעשה הלא-פופולרי הזה נבע מאהבה מוחלטת, ולכן הפך אותו למלאך השלום הנצחי. המסר הגדול עבורנו הוא שלפעמים, כדי להציל את המצב ולהביא שלום אמיתי, אנחנו צריכים להיות מוכנים לתת את הלב והנשמה בשביל הכלל – בלי לחשבן ובלי לחפש שום אינטרס אישי.