📌מר-חשוון או מרחשין? סוד השגרה האפורה

יש רגע שכולנו מכירים. אחרי כל האורות, התפילות של יום הכיפורים והשמחה של סוכות, מגיע הבוקר שאחרי. פתאום אין חגים באופק, השמיים מתכסים בעננים, והשגרה האפורה דופקת בדלת. הלב מבקש "נחיתה רכה", אבל לוח השנה היהודי לא עושה הנחות. הוא זורק אותנו ישר אל תוך חודש חשוון.

לא פעם אנחנו קוראים לו "מר-חשוון". ספר התודעה מתאר את התחושה הזו בצורה חדה:

"בַּחֹדֶשׁ זֶה אֵין שׁוּם יוֹם טוֹב וְאֵין בּוֹ שִׂמְחָה, אֲבָל הָיוּ בּוֹ כַּמָּה צָרוֹת רָעוֹת וּמָרוֹת לְיִשְׂרָאֵל." — (ספר התודעה)

זה לא רק עניין היסטורי. ה"בני יששכר" כותב שגם בזמנו ראו שכל הגזירות הקשות, המיסים והארנונות, מתחילים דווקא בחודש הזה. הוא מסביר שהמרירות הזו שורשה במעשה של ירבעם בן נבט, שפיצל את העם ויצר חג "בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ" — דווקא בחודש השמיני, הוא חודש חשוון. הפילוג הזה, חוסר האחדות, הוא המקור למרירות שמלווה אותנו. גם המבול לפי שיטת ר' אליעזר קרה בחודש חשוון.

עם זאת קרה משהו מאוד חיובי בחודש זה והוא סיום בניית המקדש:

"וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל ה֚וּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל־דְּבָרָיו וּלְכָל־מִשְׁפָּטָו..." — (מלכים א ו', ל"ח)

שלמה המלך מסיים לבנות את בית המקדש הראשון דווקא בחשוון! איך זה מסתדר? מצד אחד מבול, פילוג וגזירות, ומצד שני — השראת השכינה בשיאה?

ה"פרי צדיק", מגלה לנו סוד נפלא. הוא שואל: למה התורה קוראת לחודש חשוון בשם "ירח בול"? התשובה שלו מצמררת. המילה "בול" היא בעצם המילה "מבול" — בלי האות מ'.

הוא מסביר שעד בניית בית המקדש, בכל שנה בחודש חשוון היה נשאר בעולם "רושם" של משפט דור המבול. המרירות של החטא הייתה באוויר. אבל כשנבנה הבית, הרושם הזה נפסק.

"וּבְחֶשְׁוָן הִתְחִיל מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל... וּבְגֹמֶר בִּנְיַן הַבַּיִת פָּסְקוּ הַמּ' יוֹם רֹשֶׁם מִשְׁפַּט הַמַּבּוּל... בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בִּקְבִיעוּת." — (פרי צדיק, ראש חודש מרחשון)

זהו הפטנט הרוחני של החורף. בית המקדש מסמל קביעות. קל מאוד להיות ב"אורות" כשאתה בבית הכנסת בנעילה או רוקד עם ספר תורה. החכמה היא להכניס את הקדושה לתוך ה"קביעות" של החיים האפורים. דווקא כשאין חגים, כשהגוף רוצה להתכרבל בפוך ולשקוע בשינה, שם נמדד האדם.

החיד"א הקדוש כותב דברים שמשנים את כל המבט על התקופה הזו:

"אַחַר הַחַג וְחֹדֶשׁ חֶשְׁוָן יִתְאַמֵּץ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְתַלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, כִּי הוּא תְּחִלַּת הַשָּׁנָה וְהָוֵי סִימָנָא טָבָא לְכָל הַשָּׁנָה... וְעַתָּה צָרִיךְ לְהוֹרוֹת וּלְהַרְאוֹת כִּי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה לֹא הָיָה לְפָנִים חַס וְשָׁלוֹם." — (מורה באצבע, אות רח"צ)

עכשיו זו תחילת השנה האמיתית! עכשיו בודקים אותך האם כל התפילות שלך היו רק הצגה, או שהן באמת שינו אותך? כשאתה פותח ספר ללמוד בשגרה האפורה, כשאתה שומר על אחדות עם חבר גם כשאין "אווירת חג" שם אתה בונה את בית המקדש הפרטי שלך.

רבי שמחה בונם מפשיסחא מוסיף שחשוון הוא לא "מר", אלא מלשון "מרחשין שפתיה". אחרי כל התהילות של תשרי, עכשיו הזמן ללחישה השקטה, לתפילה שבוקעת מהלב בתוך היום-יום.

כשאתם מרגישים שהשגרה חונקת או שהחורף "מנחס" את המצב רוח, תזכרו: דווקא כאן, בתוך האפור, מחכה לכם השכינה. זה הזמן להפוך את ה"מר" ל"מרחשין", לקחת קבלה קטנה של לימוד או של חסד, ולהראות לקב"ה שהאור של תשרי לא נכבה — הוא פשוט עבר לחיות בתוך הכלים של השגרה. שנזכה להפוך את המרירות למתיקות אמיתית.