📌מעבר להיגיון: הסכנה שבשמירת מצוות "רק כשזה מסתדר לנו"

פרשת השבוע חושפת אותנו למימד מרתק על המצוות דרך מצוות פרת אדומה.

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. - במדבר יט', ב'

מה פירוש חוקה? מסבירי רש"י ועוד מפרשים על פי המדרש שהרעיון הוא שמדובר בגזרה שאין לנו השגה והבנה מה טעמה.

"גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ" - רש"י, שם

ישנה מחלוקת בין חכמי ישראל לגבי טעמי המצוות האם יש עניין להעמיק בטעמם ולדעתם, או שאין הדבר כדאי. ר' נחמן בשיחות הר"ן לב' מבקש להרחיק מהחקירות ולדבוק בפשטות ובאמונה בקיום מצוות. לעומתו באה שיטת הרמב"ם וגם הרמב"ן שמבקשים שהיהודי יפעל להכרת טעמי המצוות:

שיטתנו כולנו, ההמון ויחידי הסגולה, היא שלכולן יש טעם, אלא שאיננו יודעים את טעמיהן של חלקן ואת אופן החכמה בכך. לשונות הכתובים על כך ברורים: - מורה נבוכים ח"ג כ"ז

יש אנשים שקשה בעיניהם לתת טעם לאף מצווה, והרצוי ביותר בעיניהם הוא שמשמעות הציוויים והאיסורים לא תיתפס בשכל כלל ועיקר - מורה נבוכים ח"ג ל"א

אם כן צריך לשאול מדוע במצוות פרה אדומה הקב"ה לא מגלה לנו את טעמה ומה הסיבה לאותם החוקים שאיננו מבינים? את הדבר נלמד מתוך סיפור המופיע בגמרא - שבת דף יג' ע"ב מסופר על תלמיד חכם אחד, צעיר לימים, שהשקיע את כל כולו בלימוד התורה. הוא קרא מקרא, שנה משניות ושימש חכמים רבים, לפתע, באמצע חייו, חלה ונפטר בדמי ימיו.מותו הפתאומי הותיר את אשתו שבורת לב ומלאת שאלות. מתוך כאב עמוק, לקחה האישה את התפילין של בעלה המנוח, והחלה להסתובב בין בתי הכנסיות ובתי המדרשות שבעיר. היא עברה בין הלומדים, הציגה בפניהם את התפילין וצעקה בבכי תמרורים: "רבותי! כתוב בתורה 'כי הוא חייך ואורך ימיך'. בעלי, שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים רבים, מדוע מת בחצי ימיו?!" החכמים שהקשיבו לזעקתה עמדו נבוכים. אף אחד מהם לא מצא תשובה שתוכל לנחם אותה. ום אחד, פגש בה אליהו הנביא. הוא ראה את צערה הגדול ושאל אותה בעדינות: "בִּתִּי, מפני מה את בוכה וצועקת כך?"סיפרה לו האישה את סיפורה ואמרה: "בעלי קרא הרבה, שנה הרבה ושימש תלמידי חכמים, ומדוע מת בחצי ימיו?"אליהו הנביא ביקש להבין את הנהגותיהם הפרטיות בבית, ושאל אותה: "בִּתִּי, בשעה שהיית בימי נידותך, כיצד היה נוהג בך?"ענתה לו: "חס וחלילה! אפילו באצבע קטנה לא נגע בי".הוסיף אליהו ושאל: "ובשעה שהיית בימי לבונך (אותם ימים שלאחר הראייה, שבהם סופרים שבעה ימים נקיים לפני הטבילה ) כיצד היה נוהג בך?"השיבה האישה בכנות: "באותם ימים, היינו אוכלים יחד ושותים יחד, וישנים יחד במיטה אחת בקירוב בשר אך ליבו של בעלי לא גס בי (כלומר, לא הגענו לידי תשמיש)".כששמע זאת אליהו הנביא, פנה אליה ואמר בעצב: "ברוך המקום שהרגו! שהרי התורה אמרה במפורש 'ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב' – התורה אסרה אפילו קירבה ונגיעה, ובעלך, על אף תורתו, לא נזהר בכך".

הרב קוק זצ"ל בספרו עין אי"ה מסביר מה היה גוד חטאו של התלמיד חכם שמת בחצי ימיו. הרעיון הוא שבימי נידותה של האישה שאלה ימים בהם גם לפי הטבע ישנו ריחוק בגלל הדם, האסתטיקה, ומצב הרוח השני אותו חכם שמר והקפיד על ההלכה אך בימי הליבון (7 נקיים) הוא זלזל בחלק מהההלכות, דבר זה ביטא שהוא לא מוכן לקבל את החוקים של התורה איפה שהטעמים אינם גלויים לנו את המושגים הפשוטים של ריחוק בזמן הנידה הוא השיג אך לא את המושגים של טהרה באופן השלם שלהם.

מתוך זה יוצאת בעיה גדולה בדורנו אנו! אנו נחשפים לאנשים ששומרים רק את מה שהם מבינים בתורה! אבל מה שלא מובן או לא נכון או לא שומרים וזה חמור ביותר! מתוך החוקים של התורה, המצוות שאיננו מבינים את טעמם אנו מבינים כי בכל מה שהקב"ה סידר וקבע כמצווה במציאות יש טעם עליון וגבוה יותר משנבין! יש לנו מטרה ללמוד טעמי מצוות, אך אל לנו לשכוח שהם גם למעעלה מטעם ודעת ויש בהם דעה אלוקית ממש!

וכדברי הרב קוק זצ"ל

"ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה, הפנים השכליים, הפנים של חשיבות ושל רוממות ערך, לא היתה אצלו התורה כ"א ההדרכה הטבעית, וכיבד את הגבלותיה יותר מהגבלותיה של תורה..הטומאה היא מושג רוחני שרק התורה תוכל להגבילו ע"פ עצת עליון, לא ע"פ ארחות החוש הטבעי הפשוט. וההגבלה הזאת היא נעלה מכל הגבלה טבעית, ואין הטבעית כ"א טפילה לה ובטלה אליה.. כן ההגבלה הטבעית היא ג"כ נכללת היא בתוך המון ההשלמות הגדולות הנכללות בתורה לטובת האנושיות והמציאות בכללה, אבל הפנים עצמם הם בתורה גנוזים..

מצוות פרה אדומה מזכירה לנו כי לצד המצוות המובנות, קיימים בתורה חוקים שטעמם עליון ונשגב מבינתנו, המזמינים אותנו להתחבר לדעת אלוקית שהיא מעבר להיגיון האנושי המוגבל. לכן, בעוד שקיימת חשיבות רבה בלימוד ובהעמקה בטעמי המצוות, סיפורו של התלמיד החכם מלמדנו כי חל איסור חמור להתנות את קיום המצווה בהבנתנו השכלית או בהרגשתנו הטבעית בלבד. זלזול בהלכות שטעמן אינו גלוי לעין, משקף פגם עמוק בקבלת עול מלכות שמיים ומצמצם את התורה הרוחנית למערכת חוקים טבעית בלבד. מכאן עולה האתגר הגדול של דורנו, להישמר מהנטייה לשמור רק את מה שמתיישב עם ההיגיון שלנו, ולדעת לשלב בין חתירה כנה להבנת התורה לבין נאמנות וביטול מוחלטים לחוקיה הגנוזים והנצחיים.