📌מה מסתתר מאחורי הדמעות? חתיכת הסטייק ששברה את האמונה.

פרשת בהעלותך מציבה בפנינו את אחת המציאויות המורכבות והמאתגרות ביותר של דור המדבר תלונת המתאוננים ודרישתם העיקשת לבשר. התורה מתארת את תגובתו החריפה של הקדוש ברוך הוא, המביע הקפדה חמורה על דמעותיהם של ישראל:

"כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה' לֵאמֹר: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר? כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם" - במדבר י"א, י"ח.

אור החיים הקדוש מעורר קושיא נוקבת: מה כל כך פסול בעצם פעולת הבכי? הרי בכי הוא ביטוי אנושי טבעי של כאב, צער או תחושת חסרון. למה הקב"ה מקפיד על עם ישראל שסה"כ מבקש משהו ובוכה?

"משמע כי יקפיד ה' על הבכי, וצריך לדעת מה כיעור יש בבכי מצד עצמו?" - אור החיים במדבר י"א, י"ח ד"ה כי בכיתם.

אלא מסביר אור החיים הקדוש הבכי של דור המדבר לא היה בכי תמים הנובע מצער קיומי, אלא טמן בחובו פגם אמונתי שורשי חמור המתבטא בשני אופנים.

בכי של ייאוש וחוסר אמונה לו היו בני ישראל מאמינים באמת שהבורא מסוגל לספק להם את צרכיהם, הם לא היו פורצים בבכי מיואש, אלא פונים ומבקשים מתוך ביטחון. (אגב עובדתית היו פעמים שעמ"י בכה והקב"ה נתן להם את בקשתם כמו במרה שהיו צריכים מים) "טעם ההקפדה", כותב האור החיים,

"הוא לצד שהבכי יורה על חסרון המוחלט בשלילת ההשגה, שאם לא כן היה להם לשאול מה' כבן השואל מאביו את אשר תאוה נפשו". הלו, תרגעו בני ישראל! הקב"ה נמצא בתוככם! מה אתם מגשדרים?! הקב"ה הוא כמו אבא קרוב שמצא בתוככם אפשר גם לבקש בנחת.צורת הבקשה החצופה ביטאה את גדול הכפירה ביכולתו של הבורא, כאילו חלילה אין מי שיכול להושיעם ולספק את מבוקשם.

הדבר השני שמציע אור החיים הוא שמדובר במאיסת הרוחניות והערצת החומר יש בעצם מניע פנימי ונסתר שמאחורי הדמעות. מעבר לדרישה הטכנית לחומר, הקדוש ברוך הוא, הבוחן כליות ולב, זיהה בדמעות הללו מאיסה ברוחניות ורצון עמוק לשוב לטומאת מצרים.

"רוח הקודש בוחן לבותם יודע כי חפצם בתכלית הדברים הוא כי יותר טוב להם מצרים, כי בוחרים ארץ מצרים משבת בשכונת השכינה". - אור החיים, שם

הבכי חשף כי העם העדיף את חיי החומר והתאוות של מצרים על פני הקרבה האלוקית והקדושה במדבר. לכן מדגיש רבנו את הפסוק בהמשך,

"יען מאסתם את ה' אשר בקרבכם"

שמאסו בשהות המרוממת במחיצת השכינה.

בחיים לכלונו יש קשיים, פעמים רבות אנחנו חסרים, ורוצים שישלימו חסרוננו, את הכאב הזה והצער הזה יש דרך לבטא בצורה טובה! יהודיה צריך לעבור מבכי של ייאוש לתפילה של ביטחון, וגם אם שם יהיה בכי הוא אינו בכי של כפירה או של בעיטה בה' המלווה אותנו. כי יש ה' בקרבנו! הוא מלווה אותנו הוא נמצא איתנו גם בהסתרות וגם בקשיים ועכשיו אם את או אתה נמצאים בהם הוא פה להקשיב לנו בדרך מלאה בביטחון תפילה ואמונה