📌יחידת דיור בלב: כשבורא עולם רוצה לגור איתך

למה שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו, ללא מצוות מעשיות ייחודיות, ובכל זאת נחשב לשיא החגים? הרי חג הסוכות הסתיים, יצאנו מהסוכה, ופתאום מגיע יום נוסף.

התורה מתייחסת ליום השמיני כאל יום מיוחד, נפרד משבעת ימי החג:

"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" — ויקרא כג, לו

רש"י בפירושו על התורה מסביר את המילה "עצרת" על פי המדרש, כביטוי לאהבת הקב"ה לעם ישראל:

"עצרתי אתכם אצלי, כמו מלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיוון שהגיע זמנם לילך, אמר: בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם" — רש"י, ויקרא כג, לו

על כך מביא ה'ישמח ישראל' מביא משל נפלא: אב שאהב את בנו מאוד, וביקש ממנו, אם קשה לו להיפרד, שיבנה לו יחידת דיור בחצר ביתו – והוא יבוא לגור איתו. כך הקדוש ברוך הוא אומר לנו בשמיני עצרת: קשה עליי פרידתכם, ואני מוכן לגור אצלכם כל השנה, רק תבנו לי יחידת דיור בלב שלכם. זו הסיבה שאין מצוות מעשיות ייחודיות ביום זה, אהבה פנימית אינה נמדדת רק במעשים חיצוניים. זהו היום שחוגגים בו את עצם האהבה!

קומה נוספת נמצאת בדברי הספורנו לרעיון נפלא זה. כלשונו:

"עניין העצירה הוא לא בלבד לשוות ממלאכת אדיות... אלא היא עם זה אזהרת עמידה במקומות הקודש לעבוד במקומות ההם את האל בתורה או בתפילה או בעבודה כעניין" — הספורנו, ויקרא כג, לו

זהו יום לעצור, להיות נוכח בקדושה, לחוש את קרבת ה' שצברנו בימי חודש תשרי. שם משמואל, מדייק בשם הרמב"ן, שהעיקר הוא לא המעשה עצמו, אלא ה"חפץ" – הרצון והאהבה הפנימית:

"בעל האדם אהבה אלוקית צריך להניחה בחפץ של מצווה" — הרמב"ן (בשם שם משמואל)

הזוהר הקדוש מכנה את היום הזה "יום חדותה של התורה".

שמחת התורה, עם הריקודים והשמחה הטהורה, היא הביטוי המושלם לאותה אהבה פנימית ולרצון העמוק לקרבת ה'. זוהי השמחה שאינה תלויה במצווה מעשית, אלא בעצם מהות הקשר. זהו יום שבו אנחנו מביעים את אהבתנו לבורא עולם דרך המתנה הגדולה שנתן לנו – התורה. אנו מבקשים שהאהבה הזו תישאר איתנו:

"אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" — שיר השירים ב, ז

** שמיני עצרת ושמחת תורה קשורים קשר אדוק. ביום זה בורא עולם מבקש מאיתנו לבנות לו יחידת דיור קבועה בלב, שתלווה אותנו בכל ימות השנה. קחו את השמחה, הטהרה והקדושה של חודש תשרי כולו, והפכו אותם לצידה לדרך לימי המעשה והשגרה, כדי שהאהבה הזו תמשיך לפעם בתוככם תמיד.**