📌הקוד הסודי של משה רבנו: 9 היסודות שכל עובד ה' חייב לקחת לדרך

פרשת דברים פותחת את החומש האחרון, רגע לפני שבני ישראל חוצים את הירדן ונכנסים לארץ המובטחת. משה רבנו עומד מול העם ונושא את נאום הפרידה שלו. כמה כיוונים בפרשני התורה יש לפתיחת נאומו של משה. יש האומרים שהוא מזכיר להם את כל החטאים שלהם במדבר כדי שישובו בתשובה וילמדו מכך להבא.

אולם רבנו חיים בן עטר, בספרו "אור החיים" הקדוש, חושף בפנינו כיוון שונה. בפסוק אחד תמצת משה רבנו את היסודות לעיצוב אישיותו של עובד ה':

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב." - דברים א', א'

וכתב רבנו:

"כי במקרא מועט למד משה כללות יראת ה' ומדות ההגונות הצריכין להולכים בתורת ה' והם מדות תשעה". להלן תשע הנקודות שיסללו לנו דרך בעבודת הבורא" - אור החיים, א'

מתוך דברי רבנו נביא את תשעת היסודות לעבודת ה', להתחזקות ולהיות יהודי נאמן לבורא עולם. 1. בְּעֵבֶר – עצמאות רוחנית (מידת אברהם) עובד ה' נדרש לעיתים לעמוד לבדו מול זרמים חברתיים לא רצויים, כפי שעשה אברהם העברי. אברהם היה היחיד בעולם שהכיר את הקב"ה בתוך עולם של עובדי אלילים. הוא לא פחד לעמוד כנגד כל העולם. אברהם בעבר אחד וכל העולם בעבר השני. יהודי צריך לדעת להיות נאמן לאמת ולעבודת ה'.

"שיהיה לוקח מדתו של אברהם דכתיב לאברם העברי, והוא מה שרמז באומרו בעבר" - אור החיים, שם

2. הַיַּרְדֵּן – הכנעה וחרטה פנימית היכולת להביט פנימה ולבקר את עצמנו היא מפתח לתיקון וצמיחה. פעמים רבות אדם שומע ביקורת מבחוץ, אבל ההתקדמות הכי חזקה היא דווקא מבפנים, לב יודע מרת נפשו. אתה מכיר את עצמך הכי טוב ויודע במה אתה צריך להשתפר.

"שיהיה מרדות בלבו תמיד כאומרם ז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות... והוא מה שרמז באומרו הירדן" - אור החיים, שם

3. בַּמִּדְבָּר – ענווה וביטול האגו כדי לזכות לתורה ולקדושה, על האדם להפחית מגאוותו, להיות עניו, כלי לקיבול. הענווה כידוע המידה החשובה ביותר לקבלת תורה, לא סתם משה האיש העניו מאוד גם היה הענק ביותר בתורת ה'.

"מדת הענוה כאומרם ז"ל לעולם ישים אדם עצמו כמדבר" - אור החיים, שם

4. בָּעֲרָבָה – ענווה מאוזנת וערבות הדדית האתגר שבענווה היא שהיא יכולה להיות פסולה, אנחנו צריכים ערבות ונעימות בענווה. ענווה שתקדם את האדם ולא כזו שתשפיל ותנמיך. יש כאלה אנשים שמשפילים עצמם, לא מתלבשים היטב, נראים מרושלים מקטינים עצמם כל הזמן מתוך זה הם תופסים מי אני שאני אפעל במציאות מי אני שאעיר למי שפושע. זו ענווה פסולה.

"שתהיה הענוה בדרך הנאות לא בדרך הפחיתות הנמאס... עוד תנאי הענוה שלא ישתמש בה להרחיק תוכחות על עון... אלא צריך להוכיח לצד חיוב בערבות".- אור החיים, שם

5. מוֹל סוּף – זכירת יום המוות והתכלית כדי לשמור על פרופורציות ולהתמקד בעיקר, יש לזכור תמיד את הזמניות של העולם הזה. עולם חולף, הוא עובר מהר. אדם צריך לשים נגד עיניו את דבריו את יום המיתה, מאין בא ולאן הולך כי מתוך כך הוא גם ידבר בדברים החשובים בחיים ויעבוד את ה'.

"שיזכור תמיד יום מותו ושכל יום הוא זמן גבול המיתה, והוא מה שרמז באומרו מול סוף שיהיה למול עיניו סוף אדם ותכליתו". - אור החיים, שם

6. בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל – שמחה חיצונית ויראה פנימית יהודי צריך איזון רגשי נכון בנפש להאיר פנים ושמחה לזולת, לצד דאגה וחשבון נפש רוחני פנימי בלב. האיזון הזה צריך גם להסיר מפניו ומפנימיותו את מידת העצבות הרעה ביותר.

"הפרוש צהלתו בפניו ודאגתו בלבו... כנגד צהלתו בפניו אמר בין פארן לשון פאר... וכנגד עצבון הלב אמר ובין תופל שלא יהיה לבו ערב עליו ויתעצב אל לבו מפחד שמא עבר את פי ה'".

7. וְלָבָן – לב טהור ונקי ממידות רעות יכול להיות לך הכל אבל שלא יהיה לך כלום. לב טהור הוא הבסיס לעבודת ה'. דוד מלך ישראל התפלל כך כל ימיו למרות שברמה הטכנית היה לו הכל. מלך, נשים, ילדים, כסף וזהב. אבל אם אין לך לב טהור זה לא שווה. ולהפך תוכל להיות עני ואביון אבל עם לב במקום הנכון ותהיה חביב בעיני הקב"ה ורצוי בפניו. ועל כך צריך להתפלל ולעבוד שהלב יהיה נקי מאינטרסים יעבוד את השם מתוך נקיות.

"שיהיה לו לב טהור ונקי... וירחיק ממנו שנאת הבריות והקנאה ותחרות והמשטמה... שיהיה לו לב טהור שיתיחס לטהרה כינוי זה של לבן" - אור החיים, שם

8. וַחֲצֵרֹת – קביעות עתים לתורה לימוד התורה אינו יכול להיות מקרי או מזדמן, אלא דורש בית קבוע בנפש ובסדר היום. אדם צריך להיות בחצרות בית ה', גם אם יש עיסוקים וטרדות הבסיס הוא קביעת עיתים לתורה! אסור לוותר על כך!

"תלמוד תורה בקביעות כיעקב אבינו דכתיב יושב אהלים לא ללמוד עראי, והוא אומרו וחצרות הם חצרות ה' שהם בתי מדרשות".

9. וְדִי זָהָב – הסתפקות במועט והתגברות על חומרנות האושר האמיתי אינו טמון בצבירת נכסים, אלא ביכולת לשמוח בחלקנו ולהפנות את הכוחות לרוחניות. כמה אדם רוצה וכוסף לכסף וזהב. כל החיים שלו הוא משקיע בזה. אומר אור החיים הגיע הזמן להגיד די! די לזהב! כמה חטאים זה הביא, כמה זה מנתק אותנו מהעיקר של החיים.

"שלא יהיה להוט אחר דברים הנדמים לאהוב הון עולם הזה... וצריך האדם להסתפק בהכרחי... שכל מה שיהיה לו יהיה בעיניו דבר מספיק כאילו יש לו כל זהב... איזהו עשיר השמח בחלקו".- אור החיים, שם

רגע לפני הכניסה לארץ ישראל – שהיא סמל לכניסה לעולם העשייה, החומר והשגרה – משה רבנו מצייד את העם במפת דרכים מדויקת. דרך תשע נקודות אלו, המאזנות בין תיקון המידות האישיות, לימוד התורה, מחויבות חברתית והתרחקות מרדיפת חומר, אנו יכולים לבנות אישיות איתנה של עובד ה' אמיתי. שנזכה ליישם דברים אלו בחיי היום-יום שלנו. שנזכה לעבוד את ה' לאור נקודות אלו ולהתחזק אמן ואמן!