📌הכהן הוא לא אלוהים, אז למה אנחנו צריכים אותו?

מסופר על יהודי שנכנס לְבַּבַּא וביקש ברכה לילדים. הבבא עצם עיניים, הדליק נרות, ביקש את שם האבא והאימא והאימא של האימא. לאחר מספר דקות פתח את עיניו ואמר שמדובר בבעיה מסובכת ולכן הברכה תעלה 1800 דולר. היהודי נדהם. הוא אמר בכעס: "הכוהנים בבית הכנסת מברכים אותי באהבה ואף פעם לא ביקשו כסף". ענה הבבא: "לכן הם הולכים יחפים"…

בכל יום עולים הכהנים לדוכן ומברכים את ברכת כהנים, אבל האם פעם שאלתם את עצמכם את השאלה הבסיסית ביותר. מה אני צריך את הכהן? הרי הקב"ה הוא המברך. הכהן הוא לא בנק, הוא לא בורא עולם,פעמים רבות הוא לא חכם יותר או צדיק יותר ממך. אז מה בדיוק הוא עושה שם?

ר' יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק שואל את זה בצורה חדה:

"מה תועלת במצוה הזאת שיאמרו אלו הברכות מפי הכוהנים אל העם? כי הוא יתעלה הוא המברך — ומה יוסיף או ייתן אם יברכו הכוהנים או יחדלו? וכי היה להם לסייעו לה'?!" — עקדת יצחק, שער עד

בכדי להבין את המציאות שלנו עלינו להתבונן בה ברובד עמוק יותר. הקב"ה כולו טוב, וברצונו להיטיב ולכן השפעתו גם טובה לברואים. אך פעמים שישנם מניעות מצידנו, ורבים הם המקטרגים והמשטינים בעקבותיהם ובעקבותינו נמנע השפע. אך מיוחדת היא ברכת כהנים בגלל שהיא מסוגלת להורדת שפע במהירות גדולה

"צריך להיות ירידת החסד דרך מדרגות רבות עד שיתגשם להיות השפעות גשמיים... אבל כשנמשכה השפע על ידי אהרן וכל כהן הנושא את כפיו, היא נמשכת במהירות גדולה מן העולם היותר עליון עד העולם השפל באין מונע ומעכב." — דרך מצוותיך, מצוות ברכת כהנים

כלומר אומר לנו ר' מנחם מנדל שניאורסון זי"ע שהברכה כבר נמצאת למעלה. השפע כבר קיים. אבל היא צריכה לרדת. כמו גשם שנמצא בענן מישהו צריך לפתוח פתח. ובעולם הזה הכהנים הם הפתח. אבל למה דווקא הם?

בספר שמות כאשר הקב"ה מטיל את התפקיד על משה רבנו ע"ה להוציא את עמ"י ממצרים, יש למשה בעיה. אחיו הגדול ממנו בגיל, והוא המנהיג של עם ישראל עתה במצרים איך זה יסתדר? יבוא משה הקטן וידחה את אחיו הצדיק והגדול?. על כך הבטיחו הקב"ה את משה:

"וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ." — שמות ד, יד

ואומרת הגמרא במסכת שבת:

"בשכר 'וראך ושמח בלבו' — זכה לחשן המשפט על לבו." — שבת קלט, א

אהרן שמח בלב כשאחיו עלה גבוה ממנו. זה לא פשוט. כמה מאיתנו משמחים בפנים כשאח קרוב מצליח יותר? אהרן שמח וזה מה שזיכה אותו ואת כל צאצאיו לברך את עם ישראל לדורות.

הזוהר מוסיף שהתכונה הזאת עברה בירושה לכל כהן:

"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא — כהן גדול שלמטה נקרא מלאך ה', משום שבא מצד החסד... ולכן לא נמצא כהן שבא מצד הגבורות." — זוהר ג, קמה, ב

מדברינו יוצא יסוד חשוב,הכהן לא מוריד ברכה כי הוא חכם. הוא מוריד ברכה כי הוא אוהב. ורק מי שאוהב באמת יכול לפתוח את הפתח, לברך את עמו ישראל באהבה.

הזוהר הקדוש כותב על הפסוק: "טוב עין הוא יבורך" צריך לקרוא את זה "טוב עין הוא יברך" מי שמסוגל להיות בעין טובה תמידית על חבריו, לפרגן מכל הלב ולאהוב באמת, כך שאין קנאה על ליבו הוא עצמו יכול להיות בעל הברכה, להיות צינור להובלתה.

חשבתי לעצמי שהרעיון הזה מתבטא גם במנהג ישראל בו אבא מכסה את בנו בטלית ומברכו בברכת הכהנים, וכן יש שנהגו לברך כך בברכת הבנים בערב שבת קודש. והטעם בזה הוא שאין אב מתקנא בבניו ובבנותיו, שם זו אהבה אמיתית ושלמה! ללא תנאים ללא ציפיות! כאשר זו האהבה גם הישראל מתעלה למעלת הכהן.

שנזכה כולנו לקבל מהשפע ומהזכות של ברכת כהנים. "יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"