📌באשר הוא שם — הסוד שפותח את שערי השמיים

תארו לעצמכם את המעמד הבא: מלאכי השרת עומדים מול כיסא הכבוד וזועקים בקול גדול. הם מוחים. "ריבונו של עולם", הם שואלים, "איך אתה יכול להקשיב לישמעאל? הרי הוא פרא אדם! הוא עתיד לעשות צרות צרורות לעם ישראל, הוא רשע עכשיו והוא יהיה רשע בעתיד. למה שקולו יישמע בשמיים?".

השאלה הזו מהדהדת בכל פעם שאנחנו ניגשים להתפלל. אנחנו מסתכלים על עצמנו במראה, זוכרים את הטעויות של אתמול, את הנפילות של הבוקר, ואומרים לעצמנו: "מי אני שהשם ישמע אותי? עם כל המטען שאני סוחב, התפילה שלי בכלל עוברת את התקרה?".

על כך משיבה התורה תשובה אחת, קצרה ומהפכנית, שמשנה את כל מה שחשבנו על הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא:

"וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת־קוֹל הַנַּעַר... כִּי־שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל־קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא־שָׁם" — (בראשית כ"א, י"ז)

ורש"י בפירושו על התורה מדייק את הנקודה הזו עד הסוף:

"לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת" — (רש"י, בראשית כ"א, י"ז)

זהו הסוד של "באשר הוא שם". הקדוש ברוך הוא לא מנהל איתנו פנקסנות של עבר ועתיד ברגע של תפילה. הוא לא שואל מי היית אתמול או מי תהיה מחר. הוא מקשיב ל"עכשיו". אם ברגע הזה יש בך רצון אמיתי, אם ברגע הזה הלב שלך זועק באמת — השער נפתח.

קומה נוספת נמצאת במדרש על המים התחתונים. המדרש מספר שכשהקדוש ברוך הוא הפריד בין המים העליונים למים התחתונים, המים שלמטה בכו. הם הצטערו ואמרו: "למה אנחנו רחוקים ממך?". הקדוש ברוך הוא הבטיח להם שהם יזכו לעלות על המזבח בניסוך המים ובמלח. אבל מה קורה כשאין בית מקדש?

כאן טמון כוחה של הדמעה. הדמעה היא שילוב של מים ומלח, והיא זו שפורצת את כל המחסומים. על כך נאמר:

"שערי דמעה לא ננעלו" — (מדרש)

התפילה היא לא אירוע של טכניקה או של "זעקת הפה". היא אירוע של "זעקת הלב". חנה, שלימדה אותנו איך להתפלל, עמדה ודיברה על ליבה. אלי הכהן חשב שהיא שיכורה, אבל היא פשוט הייתה במקום שבו המילים כבר נגמרות והלב מתחיל לדבר. הזוהר הקדוש מסביר שהרגע שבו התפילה מתקבלת הוא דווקא הרגע שבו האדם כבר לא מצליח לדבר מרוב עוצמה, ואז הלב שלו נשמע.

בעולם המודרני אנחנו עטופים בשכבות של ציניות ומגננות. אנחנו מפחדים להביא את הלב שלנו לשולחן, מפחדים להיפגע, מפחדים להיות "פראיירים". אנחנו מדברים על פוליטיקה, על כסף, על הדירה — על הכל חוץ מאשר על מה שבאמת קורה בתוכנו. התפילה היא הרגע ביום שבו אנחנו אומרים: "סטופ. אני מרגיע את הרעש. אני משחרר את המגננות ובא אל השם כמו שאני, באשר אני שם".

תראו עד כמה הכוח הזה עצום: הכהן הגדול, ביום הכיפורים, ברגע הכי קדוש בשנה, נכנס לקודש הקודשים ל-30 שניות של "VIP" עם בורא עולם. ועל מה הוא מבזבז את הזמן היקר הזה? הוא מתפלל שלא תתקבל תפילת עוברי דרכים שמתפללים שלא ירד גשם.

רגע. תחשבו על זה. אדם אחד שהולך בדרך, נרטבת לו החולצה והוא מתפלל מהלב "הלוואי שיפסיק הגשם" התפילה שלו כל כך חזקה, שהיא יכולה לעצור את הגשמים של כל העולם! הכהן הגדול צריך להתפלל "תפילת נגד" רק כדי שהעולם לא יתייבש בגלל אותו עובר דרך. זה הכוח שלכם.

בפעם הבאה שאתם ניגשים להתפלל, אל תתעסקו ברעשי הרקע של מי הייתם או כמה טעיתם. תשכחו מהעבר ותניחו לעתיד. הקדוש ברוך הוא מחכה לכם ברגע הזה, ב"עכשיו" שלכם. תביאו את הלב, תורידו את המגננות, ותזכרו שזעקה אחת אמיתית מקירות הלב מסוגלת לקרוע גזירות ולשנות את כל העולם כולו.