📌אי אפשר רק באהבה חייב גם יראה!

בעולם המודרני רווחת הגישה לפיה הדרך הנכונה היחידה לחנך, להשפיע ולקשור קשרים רוחניים היא דרך אהבה, רכות והכלה. מושגים כמו יראה, גבולות, פחד מעונש או אזהרות נתפסים לעיתים כמיושנים או מרתיעים. אולם, כאשר אנו פותחים את פרשת ניצבים הפרשה המכינה אותנו ליום הדין אנו נתקלים בברית תובענית, הנכרתת דווקא דרך שורה ארוכה של אזהרות חמורות ואלות קשות. ואדם שואל את עצמו מדוע בחר הקדוש ברוך הוא להעמיד את הברית הנצחית עם עמו דווקא מתוך עונשים ופחד? מדוע לא לכרות ברית הנשענת כולה על אהבה צרופה וקרבה חיובית?

על דבר זה משיב רבנו אור החיים על פי הפסוק הבא:

"לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם" - דברים כט', יב' "פירוש טעם שאני מבקש להרבות בעונשים ובאלות הוא למען הקים אותך לו לעם ולא תכפרו בו, כי תפחדו מעוצם האלות אשר תתחייבו שתכפרו באלהותו, ובזה תתקיימו לעם ה'" - אור החיים, שם

כלומר עצם היותו של האדם יציר חומר הנוטה אחר החומריות והתאווה, אינו מאפשר להביא את הכל באהבה בלבד. אהבה היא כוח מניע עצום, אך ברגעי משבר, סערת יצרים ופיתוי חומרי רגש האהבה עלול להתעמעם. חייבת להיות יראה. בלי יראה אין לאדם משמעת פנימית עמוקה, והפחד הפנימי הנובע מתוצאות המעשים ומחומרת האזהרות הוא שמעמיד את האדם על עקרונותיו הרוחניים ומבטיח את נאמנותו לתורה.

הבנה עמוקה זו על טבעו החומרי של האדם מומחשת היטב בגמרא במסכת ברכות כאשר נטה רבן יוחנן בן זכאי למות, נכנסו תלמידיו לבקרו וביקשו ממנו: "רבנו, ברכנו!".

אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. - ברכות דף כח', ב

רבן יוחנן לימד אותם יסוד פסיכולוגי זהה לדברי ה'אור החיים': האדם, מעצם היותו שקוע בעולם החומר, מושפע עמוקות מיראה מוחשית. כשהוא עומד מול פיתוי, ידיעת האהבה המופשטת לבורא עשויה שלא להספיק, אך החשש שמא מישהו יראה אותו גורם לו לעצור. הקב"ה, שמכיר את נפש היציר שברא, הציב את הקללות והאזהרות לא כענישה מתוך כעס, אלא כמחסום ומגן רוחני "למען הקים אותך לו לעם".

בימי חודש אלול וערב ראש השנה, אנו שבים ומחברים את שני הקצוות. אנו שואפים לעבודת ה' מאהבה ומקרבה, אך מכירים בכך שיראת הדין וההכרה בגבולות ובאחריות למעשינו הן הבסיס היציב שעליו נשענת כל הקומה הרוחנית שלנו לאורך ימים ושנים.