📌 מה ר' שמעון ראה מה שאחרים לא ראו?

שלושה חכמים ישבו באותה חברה, באותה תקופה, מתבוננים על אותה מציאות בדיוק: מה עשו הרומאים לארץ ישראל. ושלושתם הגיעו לתשובות שונות לגמרי. מה ראה ר' שמעון שהאחרים לא ראו? ולמה זה שינה את כל חייו?

הויכוח הגדול הגמרא במסכת שבת דף לג' פותחת במחלוקת בין שלושה:

"פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס." — תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לג' עמ' א'

שלושת העמדות של התנאים הקדושים מהווים את היחס שלהם כלפי אותה מציאות בזמנם ותפיסה עמוקה יותר. ר' יהודה מתעסק בבחינת המציאות, בסופו של דבר יש פה תוצאות יש גשרים? יש. יש שווקים? יש. יש מרחצאות? יש. אם הפרי טוב, המעשה טוב. ועל כן גם הראייה של הדבר היא באופן חיובי.

**ר' יוסי ** שתק. הרב קוק מסביר שר' יוסי אינו טיפש. הוא רואה גם את הטוב שבמעשים, אבל הוא מבין שהמקור נגוע, ולכן שותק, השתיקה מבטאת יחס של פחד תמידי שמא הכל יתהפך והרע ייחשף ויפגע בעולם כולו.

ואז מגיע ר' שמעון ואומר דבר אחר לגמרי: לא מעניין אותי מה יצא. מעניין אותי למה זה נעשה.

לפי רשב"י, הרע הגדול ביותר הוא לא הרע שמגיע בגלוי. יצר הרע לא נראה כמו השטן. הוא נראה כמו מלאך, נקי ולבן, ואומר לך: "אנחנו בונים גשרים! אנחנו מסדרים שווקים לציבור!" ר' שמעון פורק את המסכה: שווקים שמביאים לפריצות הורסים את החברה, לא מחזקים אותה. מרחצאות שמחזירים אנשים תשושים וטרודים בעידונים מחלישים את העם, לא מבריאים אותו. גשרים שמשמשים לגביית מכסים שפוגעים במצבם הכלכלי של האנשים מזיק.

זה רע שהתחפש לטוב. ועל זה הוא מוחה.

עקרון אחד, בכל מקום בהלכה זו לא רק דעה חד פעמית של ר' שמעון. זו שיטה שלמה שחוזרת ועולה בכל הש"ס. הגמרא במסכת שבת דף קז' דנה בשאלה: מי שצד נחש בשבת, האם חייב? ועונה:

"הצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו, פטור. אם לרפואה, חייב. מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה, פטור עליה." — תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קז'

ר' שמעון שואל: למה אתה צד? אם כדי שלא תינשך, פטור. אם לצורך הנחש עצמו, חייב. לא המעשה קובע. הכוונה קובעת.

ולא רק בשבת. בתורת כהנים על הפסוק "והשבתי חיה רעה מן הארץ" (ויקרא כ"ו, ו') נחלקו:

"ר' יהודה אומר: הנני מעבירם מן הארץ. ר' שמעון אומר: משביתן שלא יזיקו."— תורת כהנים, ויקרא כ"ו, ו'

ר' יהודה קורא פשט: לא תהיה חיה רעה. ר' שמעון קורא כוונה: הייעוד הוא שלא יהיה נזק. אם החיה קיימת אבל לא מזיקה, הייעוד הושג.

גם בדיני משכון. התורה אומרת: "ולא תחבל בגד אלמנה" (דברים כ"ד, י"ז). בדרך כלל, כשנאמר "אלמנה" סתם, ההלכה אינה מחלקת בין עניה לעשירה. אבל ר' שמעון חולק, כפי שמובא במסכת בבא מציעא דף קטו': הוא שואל: מה הטעם של האיסור? שמא ייכנס לביתה פעמים ביום להחזיר ולקחת את המשכון ויוציא עליה שם רע. ואם כך, אלמנה עשירה שאינה זקוקה למשכון, הטעם כלל אינו שייך בה, ולכן מותר למשכנה. ר' יהודה חולק: אין אנו דורשים טעמן של המצוות.

על כל זה קובעת הגמרא בפסחים נוסחה עקרונית שמסכמת את כל השיטה:

"ואליבא דרבי שמעון דאזיל בתר כוונה."

ר' שמעון הולך אחרי הכוונה. תמיד.

הסיפור שממחיש הכל הגמרא במסכת מועד קטן מביאה סיפור שאני חושב שהוא המפתח לכל שיטתו. ר' שמעון שלח את בנו ר' אלעזר אל שני חכמים כדי לקבל ברכה. כשהגיע ואמר "ברכוני נא", הם בירכו אותו:

"יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס, ייחרב ביתך ותהיה אורח, שולחנך יהיה מבולבל ולא תראה שנה חדשה."

ר' אלעזר חזר שבור לאביו. "אבא, לא רק שלא ברכו אותי, הם ציערו אותי!" ר' שמעון שמע את הדברים ואמר: "הם אכן בירכו אותך. 'שתזרע ולא תקצור' — שתוליד בנים ולא תקברם בחייך. 'תכניס ולא תוציא' — שכלותיך ייכנסו לביתך ולא ישובו לבית הוריהן. 'ייחרב ביתך ותהיה אורח' — שתאריך ימים בעולם הזה, שהוא רק אכסניה, ותגיע לעולם הבא שהוא הבית."

ר' אלעזר שמע מילים. ר' שמעון שמע כוונות. זו אותה שיטה בדיוק, רק בפנים אחרות: לא להיתקע במה שנאמר. לשאול תמיד מה המשמעות מאחוריו.

מה אנחנו לוקחים מכאן ל"ג בעומר הוא לא רק יום שמחה. הוא יום שמזמין אותנו לשאול את השאלה של ר' שמעון: מה אתה באמת רוצה? לא מה אתה עושה, כמה אתה מרוויח, מה יוצא בסוף. אלא מה הכוונה. מה המקור. מה הפנימיות. כי שיטת ר' שמעון היא לא רק שיטה הלכתית. היא אורח חיים. האדם שחי מתוך כוונה, רואה אחרת. שומע אחרת. ביום פטירתו של רשב"י הוא גילה סודות נשגבים שמלווים אותנו עד היום, תורת הסוד שבאה לראות את הפנימיות שבכל דבר כשמה 'פנימיות התורה' מהווה לנו בסיס להעמיק ולהבין מה באמת ה' רוצה מאיתנו. שנזכה בזכות יום עצום זה של ל"ג בעומר לזכות לפנימיות התורה ולחיות לפי כוונה אמיתית וישרה!